גזר דין בתיק הע"ז 1420-08

1.         הנאשמת הורשעה על ידי בית הדין בהעסקה של 17 עובדים בגין עבירה של אי העמדת מגורים הולמים לשימושם עבירות על פי סעיפים 2(ב)(2) ו- 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים התשנ"א - 1991 (להלן: "חוק עובדים זרים") וזוכתה מחמת הספק מעבירה של העסקת עובדים ללא התקשרות בחוזה עבודה בשפה המובנת להם.

2.         הנאשמת הינה הבעלים והמפעילה של מלון הנסיכה באילת. באותה עת בה נערכה הביקורת בשנת 2006, נמצא כי הנאשמת העסיקה את העובדים הזרים מבלי שהעמידה לשימושם מגורים הולמים כנדרש על פי דין.

3.         על פי הסכמה דיונית בין הצדדים, שהושגה במהלך דיון ההקראה, הוסכם כי טענות הצדדים יועלו על הכתב ללא קיום דיון הוכחות וללא חקירת הנאשמים ועדי המאשימה.

4.         הנאשמת כפרה במהלך דיון ההקראה באישומים המיוחסים לה, אולם, הודתה כי לא סיפקה לעובדים נשוא כתב האישום מגורים בפועל , אלא העניקה להם, תוספת שכר בסך של 250 ש"ח בחודש שמטרתה סיוע בשכר דירה.

5.         במסגרת הכרעת הדין, נמצא כי ההסדר אותו הנהיגה הנאשמת איננו עונה על דרישות החוק, שכן הסכום החודשי שהעמידה לרשות העובדים הינו  סכום נמוך אשר אינו מאפשר בידי העובדים לשכור לעצמם דיור ראוי והולם.

6.         כן קבעתי במסגרת הכרעת הדין, שהתנהלותה זו של הנאשמת איננה עומדת בקנה אחד את תכלית החוק והנאשמת, פטרה עצמה מן החובה אשר הוטלה עליה על פי חוק, ללא כל הצדקה.  

7.         טענות המאשימה

א.         הנאשמת עברה עבירה לפי סעיף 2 (ב) (4) לחוק עובדים זרים.

ב.         העסקת עובדים זרים בניגוד לדין המבטיח להם תנאי עבודה הולמים הינה עבירה חמורה.

ג.          המחוקק והפסיקה מגלים מגמה ברורה של החמרה בענישה, על מנת לטפל בנגע של העסקת עובדים זרים בניגוד לדין.

ד.         עובדים זרים מתגוררים בתנאי מחייה אשר אינם הולמים מדינה נאורה, ובית הדין עמד על חשיבות של החוק שנועד למנוע ניצול של העובד החלש והפגיע ולדאוג לזכויותיו הבסיסיות כעובד וכאדם אשר הינו חוליה חדשה בחברה הישראלית.  

ה.         על הנאשמת חלה החובה להעמיד לרשות העובדים מגורים הולמים על חשבונה ורק לאחר שהתקיים תנאי זה היתה רשאית לנכות משכרו של העובד החזר הוצאות בגין השתתפות בדיור. התנהלותה של הנאשמת מנעה מן העובדים הלכה למעשה את זכותם למגורים ראויים.

ו.          אין להטיל קנס סמלי במקרה הנדון אלא אם קיימים נימוקים מיוחדים ויש חשיבות להחמרה בענישה וזאת על מנת לטפל בבעיה החברתית והמוסרית שנוצרה עקב העסקת עובדים זרים בתנאים מחפירים ולהרתיע מעסיקים אחרים לעבור עבירות דומות.

ז.          מדובר במספר רב של עובדים (17 עובדים) ועבירה אשר נעברה במסגרת משלח ידה של הנאשמת.

ח.         המאשימה מבקשת להטיל על הנאשמת 50% מהקנס המרבי הקבוע בחוק ביחס לכל עובד ועל פי חישוביה מדובר בקנס בשיעור של 992,800 ש"ח ובנוסף להורות לנאשמת לחתום על התחייבות כספית בגובה 116,800 ש"ל להימנע מלעבור עבירות על חוק עובדים זרים במשך 3 שנים מיום מתן גזר הדין.

8.         טענות הנאשמת

א.         מדובר בכתב אישום שהוגש בשיהוי רב, הדן בעבירות משנת 2006.

ב.         הנאשמת מעולם לא ביקשה להישפט וזו לה הפעם הראשונה שהיא מנהלת תיק פלילי.

ג.          הגם שבית הדין הרשיע את הנאשמת בעבירה על אי מתן מגורים הולמים, בפועל הנאשמת סיפקה להם מגורים עת שילמה להם סך של 250 ש"ח לחודש עבור שכר דירה.